בן פייגה ומשה-דוב, נולד בחודש אדר תרפ"ה בעיר קרמנצ'וג, אוקראינה. למד בבית-ספר יסודי ולימודי יהדות במחתרת, וכשעלה בתשרי תרצ"ו עם משפחתו לארץ המשיך בהצלחה את לימודיו בתלמוד-תורה, ואחר-כך בישיבה. בשל מצוקה כלכלית עבר לעבודת ליטוש יהלומים בנתניה ושם שמר על מסורת בית אביו ולא השחית את פאותיו וזקנו. בשעת השביתה הגדולה של עובדי היהלומים הקים בשכונת קרית משה בירושלים קיוסק וסניף "תנובה" והתכונן לבסס את עסקו, כדי שיוכל להיות לעזר להוריו לכשיזדקנו ולא יוכלו להמשיך בעבודתם הקשה.

בחורף תש"ח התייצב לשירות המולדת ונלחם במסירות נפש להגנת ירושלים. היתה לו אפשרות להסתדר בתפקיד לא-קרבי, אך הוא דחה אותה בלי כל היסוסים, בנימוק פשוט, כפי שהסביר לגיסו: "מה התועלת בהליכתי לשירות אחר? הלא ממילא יצטרכו לשלוח לחזית איש אחר במקומי, ואם כן למה החילופין?" בשעת צאת הבריטים השתתף בכיבוש סביבת בית-החולים האיטלקי ואחר-כך בכיבוש שכונת מוצררה והגנתה. היה תמיד מוכן להילחם ולהגן, יומם ולילה, בימי חול ובשבתות. פעם נפצע קל בגופו ובפניו מרסיסי פגזים, חבש את עצמו וחזר לעמדתו ובבית לא סיפר על כך. תמיד החזיק אצלו ספר תהילים להפיל תחינה בשעות הפנאי בעד העם, העיר והארץ, וספר "תיקון הברית" לשמירת טהרת הנפש והמחשבה ושני ספרים אלה נמצאו בכיסיו כשנפגע בחזהו ובעמוד-השדרה מכדורי צלף ליד הקונסוליה החבשית, בשובו לעמדתו עם תום ההפוגה הראשונה, ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948). בבית-החולים עוד הביע רצון לחיות ולהמשיך במלחמה, אך אחרי שעות מספר יצאה נשמתו על שולחן- הניתוחים. נקבר בשייח'-באדר א'.

ביום כ"ה באלול תש"י (7.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.